"אבא שלי למד באדיס אבבה בבית ספר ששמו בית ישראל, שהתנהל בשפה האמהרית. אבא שלי היה הספורטאי הכי טוב בתיכון שלו ומוכר בכל בתי הספר באזור בזכות זה. יום אחד נערך מרתון של שישה קילומטרים והוא הגיע ראשון. כפרס קיבל מעיל עור."

הסיפור הקצר נכתב על ידי אדי מסקר גטו, מדריך בתנועה שהשתתף ב־"תוכנית מורשת" – פיילוט שנערך בחצי השנה האחרונה בסניף נתניה, בהובלת התסריטאי והסופר רמי ירושלמי והאמן צור עיטם עמיחי. התוכנית נרקמה במהלך הקיץ האחרון בין ברק אברהם מנכ"ל התנועה לעידית ואודי ברניק, ידידי התנועה ותומכיה. באותה פגישה החל להתגבש הרעיון, שמטרתו חיזוק הזהות העצמית של הנוער דרך הסיפור המשפחתי ויצירת גשר בין דורי.

בפיילוט השתתפו לצידו של אדי גם אמילי גודון שמשפחתה עלתה מרוסיה; עוז טקה שמשפחתו עלתה מאתיופיה; ונגה אטגייב, רכז הסניף, שמשפחתו עלתה מאתיופיה.

 

אמילי, עוז, אדי ונגה, נשלחו לראיין בני משפחה ולחפש מידע ותמונות. מה שמצאו עובד לסיפורים קצרים שהופקו לספר. הספר, שזכה לשם "מכים שורש", הושק השבוע (סוף מאי 2023) בטקס חגיגי בנוכחות משתתפי הפרויקט, בני משפחתם, מדריכי הסניף ומנכ"ל התנועה ברק אברהם.

לגעת בעבר המשפחתי

כשמדפדפים בספר היפה שהופק בצבע וזכה לכריכה קשה, מגלים שאביו של עוז טקה ברח כנער בן 17 ללא כל הודעה מוקדמת, לסודן. בני הנוער איתם נמלט חמקו כמעט ללא מזון, משקה וציוד, נתונים במשך שבוע לחסדיהם של אנשים שהובילו אותם בדרך לא דרך, מתעללים בהם פיזית ונפשית.

סיפורה של אמילי גודון שסופר על ידי סבתה טטיאנה קפיטנוב, מתמקד בקורות המשפחה משנת 1888 עם הולדת תינוקת יפהפיה בשם מריה. סיפורה מרובה התהפוכות של המשפחה חושף אותנו גם למסורת מרגשת; במשפחה מצלמים כבר מספר דורות את הבנות בהגיען לגיל שנתיים, עם אותה שמלה שעוברת מאם לבת.

נגה רכז הסניף שהשתתף בפיילוט כתב בין השאר על שריפה איומה שכילתה את רכוש המשפחה וכמעט גבתה חיים ועל תלאות המשפחה בדרכה לישראל. בטקס הסיום אמר, "ניסיתי בעבר לחקור את הסיפור המשפחתי, אבל לא הצלחתי להגיע לרמות כאלה של חשיפה ולהכיר באופן עמוק את ההיסטוריה המשפחתית שלי ואת סיפור המסע. כשאבא שלי סיפר לי את הסיפור הבנתי עד כמה חשוב שנקשיב לבני המשפחה שלנו, וזה הדבר הכי חשוב שלמדתי מהפרויקט. המשפחה רוצה לשתף אותנו ואם לא נשאל ונקשיב, לא נדע את ההיסטוריה."

להעניק חוויה ולהעביר סיפור

במהלך התחקיר ואיסוף החומרים, המשתתפים גילו שלא תמיד יש להם תמונות שיכולות ללוות את מה שאירע. במקרים שכאלה הגיע לעזרה צור עיטם עמיחי, אמן צעיר שהקשיב לסיפורים וצייר את האירועים כשחסרה תמונה. האיורים היפים של צור מלווים את הספר כולו.

בטקס סיום הפרויקט והשקת הספר, דיבר דניאו גטו, אביו של אדי, כנציג ההורים. דניאו שזכייתו בתחרות הריצה לא תועדה בזמן אמת, זכה לאיור שהנציח את רגע הזכייה ודיבר בהתרגשות על הפרויקט, הדרך והתוצרים. בין השאר אמר, ששמח לאור המחקר שביצע אדי, לראות ולשמוע תמונות וסיפורים דורות אחורה, עד לסבתא רבתא שלו והוסיף, "תמשיכו לעודד את הילדים לתרום לחברה." שאר ההורים התרגשו אף הם וכולם ציינו שמשפחתם קיבלה מתנה שתלווה אותם מעתה והלאה.

רמי ירושלמי שהוביל את הפרויקט אמר לסיכום, "אנחנו לא בית ספר, לא באנו ללמד. באנו להעניק חוויה. אמרנו לילדים לכו להורים, לסבתא, ותשאלו שאלות על העבר. אלה דברים שהם ישמחו לספר לכם. כך חיברנו חזק יותר סבתא, ילד, אבא ונכדה. המטרה לא הייתה ליצור ביוגרפיה של המשפחה אלא לתת לכל אחד סיפור שהוא יכול לספר על המשפחה שלו."

אנחנו מודים לעידית ואודי ברניק, לרמי ירושלמי ולצור עיטם עמיחי, לבני הנוער ולמשפחות שהשתתפו בפרויקט, לנגה הרכז ולכל מי שהגיע לטקס. ושמחים לבשר שבשנה הקרובה אנחנו מתכננים להרחיב את "תוכנית מורשת" לשאר סניפי התנועה ולהגיע לבני נוער נוספים.