פעילות ודיון: בעקבות המחאה על הריגת ג'ורג' פלויד

מאת: ברק אברהם, מייסד ומנכ"ל ביחד-אניה באניה

המחאה הבוערת כנגד אלימות משטרתית שפרצה בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד בארה"ב, לא השאירה אותנו אדישים. קווי הדמיון להפגנות שהתרחשו בישראל בשנת 2019 בעקבות מותו של סלומון טקה  ז"ל והסערה העולמית שהתעוררה בעקבות המחאה הצריכו פעילות מיוחדת ודיון דחוף עם חברי התנועה. הנחתי שהחניכים נסערים, טעונים ומלאים בשאלות וברגשות.

פתחנו את הפעולה בסיפורו של פלויד וקראנו את מילותיו האחרונות שזעזעו את העולם והפכו למוטו של המחאה – "אני לא יכול לנשום".

קישרנו את המחאה שפרצה בעקבות מותו של פלויד ואת האלימות המשטרתית של שוטרים כנגד אפרו-אמריקאיים, לאלימות המשטרתית המופעלת פה אצלנו בארץ כנגד נערים, ובמיוחד כנגד נוער ישראלי ממוצא אתיופי. בדיון המרגש שהתפתח, הביעו נערות ונערים יוצאי אתיופיה חוסר תקווה למיגור האלימות המשטרתית והנערים שאינם יוצאי אתיופיה הביעו הזדהות רבה והסכימו שחבריהם, נערים יוצאי אתיופיה, סובלים יותר מנערים אחרים.

התנועה שלנו מורכבת מנערים ונערות מכלל האוכלוסיות בחברה ולכן ראיתי חשיבות גדולה בשיח הפתוח, בהקשבה של המשתתפים אחד לשני, בהכרה שקיבלו הנערים יוצאי אתיופיה מהנערים האחרים ובכך שיכלו לפרוק את תחושות התסכול שלהם באוזני חבריהם וחברותיהם.

הנערות והנערים הביעו הזדהות גדולה עם המחאה וכן כעס רב על העוולות שנעשות לשחורים בארצות הברית ובארץ, אך התנגדו לביזה, שמבחינתם רק הרחיקה את תמיכת דעת הקהל מהמחאה הצודקת.

אחת מהאמירות המרגשות ביותר בשיחה, שאמרה נערה שאיננה ממוצא אתיופי, היא כי ההבדל המרכזי בינינו לבין האמריקאים הוא "שאנחנו עם אחד, העם היהודי" ולכן היא מאמינה שאפשר לגשר על הפערים ושהאלימות תחלוף עם הזמן.

רבים מהמפגינים וממנהיגי המחאה בארה"ב ולפני כן גם בארץ, הם צעירים ובני נוער. ואחד מהמסרים המרכזיים שרציתי לטעת בחניכים הוא האמונה שלנוער יש יכולת לשנות את המציאות בכל חברה ולהוביל לשינויים היסטוריים בקנה מידה עולמי.

למרות הכאב שהביעו הנערים, יצאתי מחוזק ומעודד מהאמירות של הנוער מהדיונים הכל כך מכבדים ואינטליגנטיים שהם ערכו ובעיקר מההבנה העמוקה שבידיהם הכוח לשנות את העולם.