החינוך הבלתי פורמלי קריטי לבני הנוער, גם בסגר

“אני מעסיקה את עצמי כמה שיותר, רק לא לעשות שטויות”, כך אמרה לי בשיחה אישית אחת מהחניכות בתנועה. המשפט הזה קרוב לוודאי משקף את מצבם של בני נוער רבים בתקופה זו. הסגר המהודק שהחל בערב ראש השנה, החזיר עמו גם את איסור הפעילות במסגרות החינוך הבלתי פורמלי ובהן תנועות הנוער. כך נוצר מצב שנערות ונערים רבים מוצאים את עצמם ללא כל מסגרת תומכת שבה יוכלו לפרוק את המתחים, לשתף ברגשות המציפים אותם ולפעול במסגרת ערכית שנותנת לנוער מענה בתחומים חברתיים, שבהם מערכת החינוך הפורמלי אינה פועלת.

לבני נוער רבים הלמידה מרחוק קשה ומתסכלת. לחלקם אף אין גישה למחשב או לתשתית אינטרנט והם מוצאים את עצמם מחוץ לכל מסגרת. גם לאלו שמשתתפים בשיעורים, הלמידה איננה משמשת תחליף לחיבור האנושי שמתקיים במפגשי תנועות הנוער.

המציאות היא כזו, שבני הנוער נפגשים זה עם זה, אך ללא פיקוח כלל. בשל הסגר, רבים משוטטים בחוסר מעש ברחובות, או מתכנסים בבתים עם חבריהם, דבר שיכול להוביל להתנהגויות סיכוניות ולאלימות. יתרה מזה, המפגשים החברתיים יכולים להוביל אפילו לעלייה בתחלואה.

בתקופה כה קשה ומאתגרת, מפגשים חברתיים הופכים חיוניים לבני הנוער עוד יותר מהלמידה הפורמלית. והנערות והנערים זקוקים למרחב בטוח שבו יוכלו לדון במשבר בשיח מכבד המסוגל להתמודד עם תחושותיהם הקשות, לעבד אותם ולתעל אותם לעשייה חיובית. חזרה לפעילות יכולה למנוע משברים, תופעות של דכאון ומעשי אלימות שיכולים להשפיע לרעה על חייהם של אלפי נערים ונערות למשך שנים.

תנועות הנוער מציעות מסגרת של תרומה לחברה ומעורבות אזרחית תחת פיקוח של צוות בוגר, כמו פעילות חלוקת המזון למשפחות נזקקות שערכו מדריכי תנועת “אניה באניה-ביחד” לפני ערב ראש השנה. פעילות שתרמה לתחושת המשמעות ולחיזוק השייכות של כל מי שהשתתפו בה. הפעילויות בתנועות הנוער יכולות בקלות רבה להתאים את עצמן לכללי משרד הבריאות ולהיעשות באוויר הפתוח, בפיקוח על מספר המשתתפים, או בקפסולות. ביחד עם הצורך הברור לעצור את ההדבקה בקורונה, יש לתת את הדעת האם באמת נכון לעצור את פעילות תנועות הנוער שמשמשות כמשענת לבני נוער רבים כל כך?

ברק אברהם, מייסד ומנכ”ל תנועת אניה באניה-ביחד

עקבו אחרינו

צרו עמנו קשר