מתחילת השנה, עוד לפני המלחמה של השבעה באוקטובר, מנכ"ל התנועה ברק אברהם ורכזת סניף חדרה, אורלי אדנה, עברו בכיתות בתיכון חדרה ותיכון עמל; הסתובבו בשכונות יוספטל, גזית וגני אלון; וסיפרו על התנועה לבני נוער והורים. לאחר שנוצרה רשימת מתעניינים, בני הנוער הוזמנו לראיונות ומי מהם שהתקבל, פתח ביום חמישי ה־9 בנובמבר, את מחזור ב' של קורס ההדרכה.
בפתיחה דיבר מנכ"ל התנועה ברק אברהם, וסיפר על הנסיבות שהובילו אותו להקים את ביחד – אניה באניה. הוא סיפר על ילדותו, על קשיי ההתאקלמות שחווה, ועל אימו, אם יחידנית לחמישה, שהתאכזבה מאוד כשנשר מהלימודים. כדי שלא לצערה, הוא חזר ללמוד, סיים את בית הספר, התגייס לצה"ל בתפקיד קרבי, השתחרר, למד באוניברסיטה סיים תואר ראשון בהצטיינות ושני באוניברסיטת רייכמן, וכיהן כיו"ר איגוד הסטודנטים הארצי של יוצאי אתיופיה בישראל. לאחר לימודיו החליט להקים מסגרת שתעניק הזדמנויות וליווי לילדים ולנוער – כי "כל אדם זקוק לפחות למישהו אחד שיאמין בו".
ברק הסביר לחניכים על הערכים המנחים של התנועה, כמו: מעורבות חברתית וסולידריות. על תכני הקורס שכוללים היכרות עם פעילויות ומתודות הדרכה, בנייה של מערכי שיעור ועמידה מול קהל. ועל ימים מיוחדים במהלך הקורס, שיתקיימו מחוץ לסניף ויעצימו את הביטחון האישי, המנהיגות ויכולת העבודה בשיתוף פעולה. עוד סיפר להם שהתנועה משקיעה בהרחבת אופקים וטיפוח מנהיגות, דרך: סמינרים, מפגשים, הרצאות ותוכנית ייחודית, שבה כל אחד מהחניכים יכול לקבל ליווי של מנטור בתחום בו ירצה להתפתח.
לאחר דבריו של ברק, נציגי מחזור א' סיפרו על השינוי שחל בהם מהרגע שבו הצטרפו לתנועה. עליזה סיפרה על ביטחון נמוך ותחושת חוסר שייכות שהרגישה עם תום הקורונה. היא אמרה שהיו לה חששות לפני שהצטרפה, ושלא כל כך האמינה שהתנועה אכן משקיעה בנוער, עד שנוכחה בעצמה ואף זכתה למנטורית בתחום שמעניין אותה – תחום החינוך.
קורן, חברתה של עליזה, הצטרפה בזכותה. היא סיפרה על חרם שעברה בבית הספר ושהרגישה שלא מאמינים בה ועד כמה הכול השתנה במהלך השנתיים שהיא בתנועה. הערך העצמי שלה עלה ואיתו תחושת השייכות.
שיר שהייתה ביישנית וסגורה, החלה לאט להיפתח ולדבר, לגלות את היכולות הגבוהות שלה ולהעביר פעילויות. היא סיפרה שבהתחלה נזרקה למים, לא מבינה איך בונים מערך וכיצד מעבירים פעילות, אך סמכו עליה, נתנו לה תחושה של ביטחון ושהיא לא לבד, שיש מי שיעזור אם צריך. ושיר שתדעו, לא החמיצה אף מפגש במשך כמעט שנתיים.
ברוך היה אחרון שסיפר על החוויה שלו. מנער לא מעורב, למדריך שמחכה בכל שבוע להעביר פעילות ולהגיע למפגשים. ומי שמכיר את ברוך, יכול להעיד שאפילו היציבה שלו השתנתה.
לאחר מכן הקבוצה החדשה ניסחה תקנון קבוצתי. אורלי הרכזת שתעביר את הקורס, תיאמה מולם ציפיות וסיפרה על ה־"אני מאמין" שלה, וכל אחד קיבל חולצת תנועה, מחברת ועט. הקורס יימשך כחודשיים ועם סיומו המדריכים יגיעו לבתי הספר, יגייסו חניכים ויתחילו בפעילות.
עם כל האתגרים של התקופה האחרונה מאז הטבח ופרוץ המלחמה, חשוב לנו יותר מתמיד להמשיך לפעול למען הילדים והנוער, ולחנך למעורבות חברתית, קבלת האחר ומנהיגות. אנחנו שמחים שקורס ההדרכה נפתח כמתוכנן ומודים כתמיד לחניכים מלאי המוטיבציה שמגיעים להתנדב, להורים שסומכים עלינו ולרכזת הסניף אורלי אדנה, שהופכת את הכול לאפשרי.