בכל שנה אנחנו מציינים את חג הסיגד בכל סניפי התנועה, ומספרים לחניכים מהקהילה על המורשת, במטרה שהיא תמשיך דרכם לעבור הלאה. לחניכים שאינם מהקהילה, אנחנו מספרים על הסיגד כדי שיכירו עוד את הקהילה האתיופית על מנהיגיה, וילמדו על חג נוסף שהתפתח בתפוצות ועלה לישראל.

במשך שנים רבות קהילת יהודי אתיופיה, שכינתה את עצמה "ביתא ישראל", קמה בכל בוקר עם תפילה וכמיהה להגיע לירושלים. את הרצון העז, הקהילה ציינה גם בחג הסיגד שנחגג בכל שנה, שבעה שבועות לאחר יום כיפור.

בבוקר החג באתיופיה, אנשי הקהילה לבשו בגדים לבנים ובצעדה חגיגית שבראשה הקייסים – כוהני העדה שהיו עטופים בטלית, צעדו כולם לעבר הר גבוה, שנבחר לזכר מעמד מתן תורה וכסמל לטוהר ולקדושה. במעלה ההר הוציאו את ה"אורית", התורה, והקייסים הובילו תפילה למען ירושלים שכללה את הרצון להגיע אליה, הדגישו את חשיבות קיום חוקי התורה וקראו מן ה"אורית" את סיפור מעמד הר סיני ואת חידוש הברית בין העם וה'. ביום הזה הקהילה צמה ובתום הטקסים והצום, חגגה עם מאכלים מסורתיים, שירה וריקודים.

עם עליית רבים מיהודי אתיופיה לישראל, עלה איתם חג הסיגד, ששומר על המסורת של צום, תפילה ובגדים לבנים אך עושה זאת הפעם בירושלים עצמה, בה מציינים את הזכות לעלות לישראל ולהגיע לירושלים. בישראל החג משמש גם כתזכורת ליהודי אתיופיה שנותרו מאחור ומזכיר את האלפים שמתו בדרכם לישראל.

ביום חמישי, 20.11.25, ציינו את הסיגד בתנועה שלנו. המדריכים בכל הסניפים הכינו פעילויות לחניכים ולילדי השכונה, הפעילו פינות הסברה ויצירה, ומזגו את הבונה, הקפה האתיופי המסורתי. המטרה שלנו בתנועה הוא שהסיגד יהיה חג מוכר כשאר חגי העדות, ייכנס לבתי הספר ושכל אזרחי המדינה יכירו את החג המיוחד שבו מחדשים נדרים של אדם מול אלוהיו, וכמו בוחרים מחדש בדת,