חֵרֶם / נֹעַם חוֹרֵב

יֶלֶד שֶׁעָשׂוּ עָלָיו חֵרֶם

אַף פַּעַם לֹא בֶּאֱמֶת מַחֲלִים

הוּא נוֹשֵׂא עָלָיו צַלֶּקֶת

וְאֶת כֹּבֶד הַמִּלִּים

…

חרם, איזו מילה איומה. שיימינג ברשתות ובקבוצות הוואטסאפ, בידוד בבית הספר, התעללות מילולית ולעיתים גם פיזית, מובילים לא פעם לבידוד חברתי ואף למקרים חמורים כמו דיכאון והתאבדות.

תופעת החרם שהייתה קיימת מאז ומתמיד, כמו הרימה את ראשה בתקופה האחרונה, מעירה את התופעה ומעלה את הצורך של ההורים ושל הצוות החינוכי בבית הספר, לשים לב למתרחש ולהתערב בעת הצורך – רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

לפעמים לא נדרשת התערבות של צוות חינוכי או הורים ומספיק זוג מדריכים ערני שהבחין בחרם שנעשה לאחת מהחניכות שבקבוצה. המדריכים ניגשו מייד למנהלת התפעול של התנועה ציפי סמני בבקשה לטפל באירוע. בסיעור מוחות ובחשיבה משותפת עם מנכ"ל התנועה נבנה במיוחד מערך שיעור שמתייחס לתופעת החרם החברתי, ומדגיש הכרה בשונות, הכרה בפגיעה שנגרמת, בנייה של מרחב בטוח ומכיל וקידום ערכים של סובלנות, תחושת שייכות והכלה.

בפתיחת הפעילות הוצגה לחניכים סיטואציה של חרם. לאחר מכן המדריכים שאלו את החניכים מה התרחש בסיטואציה? לתשובה, "הם לא רצו אותו," המדריכים שאלו, "מה זה חרם?" ולאחר מכן, "האם מישהו חווה זאת?" כשאחד הילדים פתח את ליבו וסיפר שכן ואחרים צחקקו, המדריכים תקשרו והגיבו לסיטואציה. הרי חרם יכול לקרות לכל אחד ואחת, חשוב לכבד את הרגשות אחד של השני, להעריך את השיתוף ובוודאי שלא לפגוע.

בהמשך הפעולה כשהחניכים נשאלו האם היו משתפים את ההורים? חלקם ענו שלא, מחשש שהתערבות מבוגרים תרע את המצב. בקבוצה נוצרה שיחה על ההשלכות האפשריות והחמורות של החרם ועלו תובנות עמוקות.

בתום הפעולה המדריכים סיכמו את הנושא ושוחחו על חשיבותה של התגובה האמפתית ומהי המשמעות של לשים את עצמנו בנעלי האחר, והעבירו את המסר שחרם מייצר צלקות נפשיות ופוגע בביטחון ובערך העצמי של האדם שנפגע.

הפעולה סוכמה והוכתרה כהצלחה ואנחנו יכולים להוסיף שבעצם תשומת הלב של המדריכים לסיטואציה, עירוב מנכ"ל התנועה ובנייה של פעילות מתודית ויצירתית בנושא – המדריכים נתנו לחניכים שיעור חשוב בסולידריות ובקבלת אחריות חברתית, והעבירו באופן עקיף את המסר שלא מתעלמים, לא משאירים אף אחד מבודד ופגוע, לא עוברים הלאה, מתייחסים ומטפלים בתופעה, "כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה" (מוטי המר).